יום חמישי, 3 במרץ 2016

I'm so OCD...

שלום לכולם
הייתי היום בכנס עבודה, לכאורה בכלל לא קשור לאוסידי, אבל פליטת פה של אחת המשתתפות גרם לי לחשוב על האופן שבו אנשים מחוץ למעגל האוסידי "תופסים" את ההפרעה ולא מבינים את מהותה ואת הסבל שהיא גורמת. 
בכנס נידון הנושא של חסמים העומדים בפני סגל הניהול הצעיר בהשגת יעדים ותקציבים וכו'. אחת המשתתפות הבכירות בפאנל אמרה "הרי כבר הגעתם למעמדכם והתקדמתם בזכות האובססיביות קומפולסיביות שלכם סביב הנושא שבו אתם מתעסקים, אז תשתמשו באובססיסיות קומפולסיביות...".
חשבתי לעצמי: כך נראה ocd? סוג של תכונה המקנה יתרון אבולוציוני לאלו שניחנו בו אל מול המתחרים?  ואם אכן כך-באיזה מחיר?
אני מניחה שיש פה מי שיתווכח איתי ויאמר שיש יתרונות מסויימים בנטייה לסדר ולשליטה שההפרעה מביאה איתה. אחרי לא מעט שנים למודות נסיון אני יכולה לאמר (עם לא מעט מרירות) את ההיפך: כל מה שהשגתי כשהיה לי אוסידי הייתי יכולה להשיג גם בלעדיו, ובהרבה פחות סבל.
איזה פרדוקס מוזר: מצד אחד מטבע הלשון I'm so OCD הפך להיות ממש מקובל בארה"ב וגם בארץ לא פעם אומרים "היא הייתה אובססיבית לגביו עד שהשיגה אותו" וזה נשמע מובן מאליו בקרב אנשים ללא ההפרעה, ומצד שני, אותם אלו שסובלים ממנה מוציאים כל כך הרבה אנרגיה בבושה ובניסיון להסתיר אותה...אין שום סיבה לאדם הסובל מאוסידי להתבייש, וככל שמנסים להסתיר יותר, זה רק מבודד אותך משאר העולם ומגביר את הסבל. מנסיון!
ואם כבר מדברים על זה, לפני כמה חודשים עמד מולי במקרה מטופל עם אוסידי (אני עוסקת במקצוע טיפולי), ובשיא הספונטניות, ללא שום תכנון מוקדם אמרתי לו- "גם לי היה אוסידי, אבל עברתי טיפול ואפשר לצאת מזה". הוא היה בהלם. התחיל לדבר איתי על הטיפול שעשיתי, מה שהוא עובר והאם באמת אין לי סימפטומים יותר בכלל. בסוף השיחה חייך והודה לי על זה שנתתי לו תקווה. מיותר לציין שזה עשה לי את היום(:
אל תתביישו בעצמכם! אתם לא אשמים, אתם הקורבן, והסתרה רק מזיקה לכם, כי היא מונעת ממכם לקבל תמיכה שעשויה לעזור מאוד. העובדה שסיפרתי לבעלי על האוסידי שנים אחרי שהסתרתי ממנו נתנה לי כל כך הרבה כוחות בזכות התמיכה שלו ללא סייג. ואדם תומך אחד עושה את כל ההבדל!
בהצלחה
ocd status post